מה דינם של נכסים הנמצאים במדינה פלונית, אך אותה מדינה קבעה כי נכסים עוברים בירושה, רק על פי מקום הימצאם?
הנכסים יעברו לידי היורשים, על פי דין מקום הימצאם של הנכסים, ולא לפי מקום מושבו של המוריש, בתנאי שכך קבעה המדינה, אשר בתחומה נמצאים הנכסים.
מהו המועד על פיו בודקים, היכן נמצאים נכסיו של המוריש?
ביהמ"ש יבדוק את מקום הימצאם של הנכסים, בשעת הדיון בירושה, ולא על פי מיקומם, כפי שהיו בשעת מותו של המוריש.
מה הדין, כאשר המוריש השאיר אחריו נכסים, במקום מושבו, ובמדינה אחרת?
כאשר המוריש השאיר אחריו נכסים במקום מושבו וכן במדינה נוספת, או במדינות נוספות, ייווצר מצב בו על הנכסים שהשאיר במקום מושבו יחול דין מקום מושבו, ועל הנכסים האחרים יחול דין מקום הימצאם.
איזה דין יחול על נכסים שאינם נמצאים במקום מושבו של המוריש, אשר אותם ציווה המוריש בצוואתו?
אם ניתן לברר למה התכוון המצווה בצוואתו, יהיה דין נכסי המצווה על פי מה שהתכוון. במידה ולא ניתן לרדת לאומד כוונותיו של המוריש, אזי ניתן להסיק, כי התכוון להחיל את דין מקום מושבו של הנפטר על הנכסים שהותיר אחריו.
איזה דין יחול על הכשרות לצוות ועל צורת הצוואה, במקרה אשר בו הנכסים אינם נמצאים במקום מושבו של המוריש?
על הכשרות לצוות ועל צורת הצוואה יחולו דיני המדינה, אשר בה נמצאים הנכסים.
האם תושב חוץ שיש לו נכסי מקרקעין גם בארץ וגם בארה"ב רשאי לערוך שתי צוואות תקפות - האחת ביחס לנכסיו בישראל והשנייה ביחס לנכסיו בחו"ל?
ככלל, תושב חוץ, בעל נכסי מקרקעין בישראל ובארה"ב, רשאי לערוך שתי צוואות, האחת עבור נכסיו בישראל, והשנייה עבור נכסיו בחוץ לארץ. כמו כן, יש לערוך את הצוואות כך שייאמר במפורש, כי הצוואות אינן מבטלות האחת את השנייה, אלא מבטאות את רצונו של המצווה בכל הנוגע למקרקעין