סדר העדיפות בין קרובי המוריש

אילו יורשים בעלי קירבת דם לנפטר, נחשבים כחלק ממעגל הקירבה השני/הביניים?

הדרגה השנייה כוללת את הורי הנפטר וצאצאיהם (אחיו ואחיותיו של הנפטר וכו').

אילו יורשים בעלי קירבת דם לנפטר, נחשבים כחלק ממעגל הקירבה השלישי/האחרון?

מעגל זה כולל את סביו וסבתותיו של הנפטר וצאצאיהם (דודיו, דודותיו, בני דודיו וכו').

מה קורה אם חלק מהיורשים באותו מעגל קירבה הינם בחיים וחלקם כבר נפטרו?

ילדיו של הנפטר יירשו את חלקו בעזבון ויחלקו את החלק בעזבון שנפל לידיו, שווה בשווה ביניהם.

מה הדין כאשר המוריש לא השאיר אחריו יורשים במעגל הקירבה הראשון והשני?

במידה והמוריש לא השאיר אחריו יורשים במעגל הקירבה הראשון והשני עוברים לבדוק את זכאותם של הקרובים במעגל השלישי, כלומר תתבצע בדיקה האם סבו, סבתו או צאצאיהם נמצאים בין החיים והם יתחלקו בעזבון שווה בשווה.

כיצד יצליח קרוב משפחה המצוי במעגל קירבה שלישי של המנוח לתבוע את זכותו במלוא העזבון, כאשר לא נותרו למנוח קרובי משפחה מדרגה ראשונה ושנייה?

ראשית יש להוכיח בביהמ"ש שאין קרובי משפחה הנמצאים במעגלי קירבה קרובים יותר למנוח. כאשר אדם נפטר ואינו מניח אחריו אשה ו/או ילדים ו/או הורה ו/או סבים מחפשים אחר קרובים ממעגל קירבה שני, כלומר, אחים ואחיות של המנוח וילדיהם, וכאשר גם אין קרובים ממעגל קירבה שני זה, מחפשים קרובים ממעגל קירבה שלישי, קרי ילדי הורי הוריו של המנוח וצאצאיהם.

בביהמ"ש למשפחה במחוז תל אביב, בחודש אפריל 2005, נדונה תביעתה של אשה למתן צו ירושה, אשר לטענתה היא ואחותה הינן היורשות של הנפטר, בהיותן בנותיו של אחי אביו של המנוח. התובעת לא ידעה לומר לביהמ"ש בחקירתה כמה אחים/אחיות היו למנוח, אשר נפטר בשנת 1971, בהיותו אלמן, ואשר הוריו ניספו בשואה, וכבר ניתנה הצהרה לעניין מותם בבימ"ש למשפחה. כמו כן, התובעת העידה כי לא הכירה את המנוח באופן אישי אלא רק התכתבה עמו. התובעת אף לא ידעה פרטים בסיסיים על המנוח כמו את שמות הוריו. ביהמ"ש התרשם, כי מירב המידע אודות המנוח מקורו מתוך דפי עד שהגיעו לידי התובעת לבקשת עורך דינה, ואשר אותם הגיש בעבר המנוח למוסד "יד ושם" בירושלים. מכאן הסיק ביהמ"ש, כי דפי העד הינם המקור מהם ילמד ביהמ"ש על הרכב משפחתו של המנוח. ביהמ"ש קבע כי מעגל הקירבה השני של המנוח אינו שלם, מכיוון שאין מידע מדוייק לגבי השאלה כמה ילדים נולדו להורי המנוח. עמדת האפוטרופוס הכללי, הינה כי, כאשר אין מידע מלא לגבי מעגל קירבה, ובלתי ניתן להוכיח ממצא לגבי הרכב היורשים של המנוח, הרי שאי אפשר יהיה להורות על חלוקת מלוא העזבון ואין די בעשיית מאמץ לאיתור קרובים נוספים, אלא יש להוכיח את אי קיומם של קרובי משפחה נוספים, גם אם אין הוכחה לכך שקרובי משפחה שכאלה היו אי פעם בחיים. במקרה הנדון, ביהמ"ש למשפחה דחה תביעה זו, מפני שביהמ"ש סבר, כי מכיוון שהתובעת לא הצליחה להוכיח את הרכב משפחתו של המנוח, במעגל הקירבה השני, אין מקום ו/או צורך בבחינת מעגל הקירבה השלישי אליו שייכת התובעת. מתוך דפי העד השונים שהובאו בפני ביהמ"ש לא היה ברור מה עלה בגורל אחייני המנוח, ובהיותם נמנים על מעגל הקירבה השני הם באים לפני התובעת לעניין זכותם בעזבון המנוח.

מהי מידת ההוכחה הנדרשת מיורש המבקש לזכות במלוא עזבונו של מנוח, ואינו קרוב משפחה מדרגה ראשונה?

יורש המבקש לרשת נפטר, בטענה, כי הוא שאר בשרו הקרוב ביותר המצוי בחיים חייב להוכיח, כי לא קיימים יורשים אחרים קרובים יותר ו/או במידה שווה לו למנוח.

בפסק דין שניתן בביהמ"ש העליון בדצמבר 2003 נקבע, כי אם לא ניתן להצביע על ממצא עובדתי שמוכיח קיום יורש אפשרי או מבטל קיום שכזה, וביהמ"ש מתרשם שהיורשים הקיימים פעלו תוך "שקידה סבירה" לביסוס מפת היורשים של המנוח, הרי שאפשר יהיה להוציאם ידי חובת ההוכחה והעזבון יתחלק ביניהם במלואו.

המונח "שקידה סבירה" משמעותו, כי מי שמבקש לקיים את הצוואה יצטרך להוכיח לשביעות דעתו של ביהמ"ש כי אכן עשה, באופן סביר, את כל המאמצים האפשריים, בכפוף לנסיבות המקרה, מבחינתו, כדי להוכיח את אי קיומם של יורשים אחרים. כל מקרה נבחן לגופו ואין מידת הסבירות הנדרשת שווה לכל. הסבירות הנדרשת תלויה במספר מדדים שיבדוק ביהמ"ש בבואו לבחון האם התקיימה "שקידה שבירה" מצד המבקש ובהם: מספר היורשים האפשריים ופריסתם בעולם, מידת היעילות ושיטות החיפוש שננקטו אחר אותם יורשים, באופן אובייקטיבי, הראיות שיכול המבקש להביא להוכחת חיפושים מעין אלו, סוג ואיכות הראיות, משך הזמן ורצינות המאמצים שהפגין המבקש בחיפוש ומציאת היורשים וגודל העזבון וכיוב'.